טעות מס' 1: צועקים על הכלב כאשר הוא מגיע אלינו לאחר שקראנו לו מספר פעמים
מכירים את הסנריו בו אתם קוראים לכלב מספר פעמים אך הוא בשלו, ממשיך בעיסוקיו ומתעלם מקריאתכם? (יש שיגידו בהפגנתיות), ואז כאשר הוא מואיל בטובו להגיע, אתם מתעצבנים עליו בקול, שמים עליו רצועה ומושכים אותו בכוח הביתה?
מה הכלב מבין?
- לא שווה לי לחזור אל הבעלים כשהם קוראים לי, יש פעמים שהם ממש לא נחמדים אליי ואף קצת מפחידים
- כל פעם שאני חוזר אל הבעלים שלי, מסתיים לי זמן הכיף. שמים עליי רצועה ולוקחים אותי הביתה
מה צריך לעשות?
הכל אחרת (ואפרט כאן בקצרה):
1. ללמד אותו את משמעות המילה "אליי" בהדרגה: בהתחלה בבית ואח"כ כשיש 100% הצלחה בתוך הסביבה הביתית, עוברים בהדרגה לסביבה עם יותר גירויים (ניתן להיעזר בהתחלה ברצועה ארוכה).
2. שימו לב – הקריאה "אליי" משמעותה אצלנו (הבעלים) הכי כייף, אנחנו מקור כל הטוב ואילו הסביבה פחות מעניינת באותו רגע נתון. לכן ביומיום, חוץ כמובן מזמן התרגול, הקריאה אליי צריכה תמיד להיות מחוזקת בדברים נהדרים שהכלב אוהב (חטיפים טעימים, צלחת האוכל, פתיחת דלת לטיול, משחק מהנה, ליטופים מרגיעים וכו')
3. אחרי שלימדתם אותו את משמעות המילה "אליי" גם עם גירויים, קראו לו אליכם, תגמלו אותו בחטיף ושלחו אותו שוב לענייניו (משחק עם כלב, רחרוח, ריצה בשדות...), כך הכלב מבין שלא בכל פעם שקוראים לו מסתיים לו הכיף, אלא יש פעמים שהוא אף מקבל חטיף טעים ובנוסף לכך מאפשרים לו להמשיך בשלו בלי לכבול אותו ברצועה. איזה בעלים נהדרים! בפעם השנייה, שלישית, חמישית או שישית (סדר אקראי) קראו לו, שימו עליו רצועה וחזרו הביתה, כך הוא אף פעם לא ידע לצפות מתי מסתיים הטיול ולא יחשוש להיענות לקריאתכם ולחזור אליכם.
טעות מס' 2: מנסים להפסיק את קפיצות הכלב באמצעות מילים או הזזה פיזית שלו
כולנו בוודאי נתקלנו בסיטואציה הבאה: כאשר הכלב קופץ עלינו, אנו מנסים להפסיק את ההתנהגות על ידי כך שאומרים לו: "לא", "די", "אל תקפוץ", "זוז", או שמנסים להזיזו עם הידיים או הרגליים.
מה הכלב מבין?
- איזה יופי לי! הבנתי מה גורם לבעלים להתייחס אליי. כל פעם שאני קופץ הם מסתכלים עליי, מדברים איתי ונוגעים בי. בפעם הבאה אפילו אקפוץ יותר חזק ואינטנסיבי כדי לקבל עוד יותר יחס!
שימו לב שתגובות של הבעלים כמו התגובות הנ"ל מחזקות למעשה את ההתנהגות הלא רצויה, כך שלא רק שלא הצלחנו להיפטר מן הקפיצות, גרמנו לכלב שלנו לקפוץ יותר כי הוא מקבל יחס – שזה בעצם מה שניסה להשיג מלכתחילה (גם מילים כגון "לא", "די", "תפסיק" מהוות עבורו יחס, וכך גם מבט לעברו).
מה צריך לעשות?
כמה דברים במקביל:
להתעלם גם אם קשה
ללמד את הכלב התנהגות חלופית: למשל במקום לקפוץ בשביל לקבל יחס, שב בשביל לקבל יחס
לתרגל!!! כלומר לא לעבוד עם הכלב בזמן אמת כשהקפיצות מתרחשות (בדיוק כשחזרנו הביתה עייפים... או כשיש לנו שקיות ביד...), אלא למצוא זמן פנוי (כמה דקות בכל יום) ולביים סיטואציות הדומות להתנהגות הבעייתית, כמו כניסה הביתה ולתרגל ברצף כניסות ויציאות. לא לשכוח לתגמל את התנהגות חלופית הרגועה שבחרנו.
הערה: גם נשיכות של גור היא התנהגות שמחוזקת הרבה פעמים בטעות על ידי הבעלים. אם משחקים איתו עם הידיים או אם משאירים את היד נגישה לפיו ברגע שהוא נכנס לטירוף של נשיכות. הגור מבין שהוא מקבל את מה שרצה (יחס, משחק) באמצעות הנשיכות. לפיכך גם כאן יש כמה דברים שצריך לעשות במקביל: לנתבו לנשוך צעצועים ייעודיים, לתרגל באופן יזום את הפסקת הנשיכות וללמדו התנהגות חלופית- במקום לקבל יחס באמצעות נשיכות, תקבל יחס על ידי התנהגות רגועה אחרת. (חשוב לדעת שהפסקת נשכנות גורית מצריכה גם ניהול סביבתי נכון ופריקת אנרגיה לגור בצורה טובה. ארחיב על נושא הגורים במאמר נפרד).
טעות מס' 3: נגררים אחרי הכלב המושך קדימה בטיולים
התסריט מוכר: רצועה מתוחה, הכלב מושך קדימה והבעלים נגררים אחריו, מנסים להדביק את הקצב. לכל אחד מהנגררים סיבה משלו: קשה להחזיק ברצועה המתוחה, היד כואבת, קשה לעצור את רוח הסערה הכלבית שמושכת אל עבר גירוי מסוים, חבל להפסיק את שיחת הטלפון שבדיוק נכנסה....וכו'... אז רצים אחרי הכלב בלי לשים לב לאן...
מה הכלב מבין?
אה... צריך למשוך כי להגיע אל החבר שלי, אל הריח שבסביבה, אל האישה הנחמדה שמוציאה מולי חטיף... משיכות עוזרות לי להתקדם מהר יותר אל היעד...
מה צריך לעשות?
גם כאן כמה דברים במקביל:
רצוי לעבור לרתמה שמסייעת להפחתת המשיכות (למשל רתמת "איזיווק", גם הכלב וגם הבעלים ירוויחו מכך ויחסכו מעצמם כאב)
ללמד את הכלב באמצעות תרגול ללכת בצורה רגועה, עם רצועה רפויה
בטיולים היומיומיים (מעבר לתרגולים) צריך ללמד את הכלב שמשיכה לא מתגמלת-לא מגיעים באמצעות משיכות לשום מקום, ואילו הליכה רגועה עם רצועה רפויה היא שמאפשרת לדברים לקרות (המשך טיול, מפגש עם כלב, מפגש עם האישה עם החטיף...)
ברגע שהכלב מושך, עלינו לעצור ולחכות להרפיית הרצועה המתוחה. ברגע שהרפה, ממשיכים את הטיול – זהו למעשה החיזוק הכי גדול עבורו באותו הרגע (אגב אפשר לעזור לו בהתחלה על ידי דרבון קולי... בהמשך לחכות בסבלנות שיציע בעצמו את הרפיית הרצועה).
* הערה: אם הכלב מושך והרצועה נמתחת – אפשר גם ללכת לכיוון השני במקום לכיוון אליו הוא מושך, זאת בהנחה שבצד השני אין גירויים מעניינים עבורו.
קחו אתכם תמיד שקית חטיפים טעימים לטיולים ותגמלו את הכלב על התנהגויות שאתם אוהבים (מבט אליכם, הליכה רגועה לצדכם, עצירה כשאתם עוצרים, ישיבה רגועה כשאתם מדברים עם מישהו וכו'). תיווכחו לדעת שהכלב יתחיל לראות בכם מקור של טוב ויציע מיוזמתו התנהגויות רגועות. אתם תהיו לא פחות מעניינים מהסביבה הרוגשת.
על מנת שלא תשכחו בבית את שקית החטיפים, הצמידו אותה לרצועה.
חשבו מה הכלב חושב ברגע נתון, איך הוא מפרש את הסיטואציה... ברגע שתעשו כן תראו שהרבה התנהגויות לא רצויות יכולות להיעלם עם עבודה נכונה שלכם ושימת לב לפרטים.
ניפגש בפעם הבאה עם חלק ב' של המאמר!